משפט עתיק אומר ש"אין לנו אויבים ואין לנו חברים, מה שיש לנו זה מורים". כל אדם וכל אירוע בחיינו יכול להוות עבורנו מדריך בדרך
כל אירוע בחיינו בא לשקף לנו את עצמינו, נכון, לא תמיד קל להסתכל במראה אבל זה יכול להיות פשוט להסתכל ולבדוק מה האירוע אומר לנו.
יום אחד בעלי ואני נוסעים למרכז הקניות בשפיים, אני ירדתי ליד צומת ספרים הוא המשיך לאחת מחנויות האביזרים לבית. אני עברתי על ספרים מעניינים ודחיתי קניית ספר לחודש הבא (מכירים את אלה שמוותרים על עצמם, אז זהו שגם אני כזו). כשחזרנו הביתה גיליתי שבעלי מוציא מהתא האחורי באוטו קופסה עם נורות סולריות. "הסעיף" שלי התחיל לעלות ובאתי אליו בטרוניות "מה פתאום קנית?!" "דיברנו כבר על המנורות האלה, הן לא מחזיקות מעמד יותר משנה"... בעודי מתלהמת הגיעה התשובה שלו – "קניתי כי רציתי" ואחריה גם הגיעה הסיבה. (בעלי לא מוגדר כאדם אימפולסיבי שעושה דברים ללא סיבה). אחרי שציננתי את עצמי במקלחת ובה התבוננתי במראה, שאלתי את עצמי למה התעצבנת? התשובה היתה די ברורה כי וויתרת על הרצון שלך, את סך הכל מקנאה בו שיש לו רצונות והוא משיג אותם.
הבעיה שלנו היא לעצור ולשאול על מה אנו כועסים? מה קורה פה? ואז לחכות לתשובה.
לעצירה הזו קוראים להתבונן במראה, לכן כל אירוע כל סיטואציה יכולה ללמד אותנו על עצמינו, על רצונותינו, על הכיוון להמשך הדרך.
אם לא היתה בנו התכונה שנמצאת אצל האחר אז לא היינו שמים לב אליה ובטח לא מתעצבנים ממנה. הדוגמה שאותי לימדו היתה כשמישהו מדבר סינית לידך, את מבינה אותו? (לא, אני לא דוברת סינית) אותו דבר עם תכונות, אם למישהו לידי או מולי יש תכונה שאני לא מכירה זה לא עושה לי כלום זה לא "מדבר" אלי (שווה ערך לסינית), אך אם משהו באדם שמולי מרטיט אותי, מעצבן, מכעיס או אז זה אומר שהמשהו הזה נמצא בתוכי, זו כבר "שפה" שאני מכירה, תדר שמוכר לי.
ולכן, אין אדם שהוא נגדנו, מה שמעצבן אותנו בו בא להראות לנו מה יש בתוכנו שאולי נרצה לשנות או הפוך מה נרצה לרכוש ולשייך לחיינו.
כדי ליישם את העצירה, ההתבוננות ולהוציא את התובנות מהאירוע צריך להבין את המשפט "כשהתלמיד מוכן המורה מופיע", ועליו כתבתי מאמר באתר שלי, רק שנסכים להיות תלמידים בעולם הזה נוכל להבחין בסימנים שבדרך.
